טל וולקר – פורה, פולנק, מסייאן: פרלודים ונוקטורנים

למרות ששלושת המלחינים הללו שונים לחלוטין בסגנון, קווי הדמיון בין הפרלודים (והנוקטורנים) שלהם יוצאי דופן. כל מחזור מכיל 8-9 יצירות, שונות מאוד באווירה, לרוב קצרות, מזכירות אילתור בחופש וביצירתיות שלהם. יש אחדות בכל מחזור – מוטיבים שחוזרים, נושאים מיצירות מוקדמות יותר (הרקוויאם של פורה, “הדיאלוגים של הכרמליטיות” והאובד של פולנק) וטכניקות מוזיקליות אופייניות (כמו מודוסים של טרנספוזיציה מוגבלת של מסייאן וטכניקת ליווי מזמורי כנסייה פשוטים של פורה). כל יצירה מספרת סיפור. כל שלושת המלחינים זכו להישגים גדולים אשר עמדו בצל מאבקים בחייהם האישיים: פורה מונה למנהל הקונסרבטוריון, הפך למלחין מפורסם בינלאומי ונבחר למכון הצרפתי. במקביל, הוא סבל משיבוש שמיעתו וחש חרדה עקב מצבו הבריאותי של חותנו. הוא הלחין את הפרלודים שלו בבדידות במהלך מסעותיו לשוויץ, מכיוון שהיה לו זמן מוגבל להלחין בפריז בשל חובותיו בקונסרבטוריון. פולנק זכה לתהילה עם הבלט שלו במונטה קרלו, אך זמן קצר לאחר שאיבד את חברתו ריימונד לינוסייה, שאותה חשב להינשא, הוא נקלע לדיכאון. בערך באותה תקופה הוא גילה את נטייתו המינית, איתה הוא נאבק להשלים. לבסוף, מסייאן, שנכנס לקונסרבטוריון בגיל צעיר מאוד, זכה בפרסים רבים על הישגיו כמוזיקאי צעיר ומוכשר. הוא כתב את הפרלודים שלו בעודו סטודנט, זמן קצר לאחר פטירתה הטרגית של אמו האהובה. הפרלודים המוקדמים שלו, בהשראת דביוסי, משלבים את העצב והיגון שלו, עם אקסטזה ומיסטיקה